למה אנחנו לא מצליחים לשבת בשקט? על הצורך הבלתי פוסק ברעש, הבריחה מעצמנו ואיך פסיכותרפיה עוזרת להתחבר לקול הפנימי

התמונה להמחשה בלבד

האם אי פעם עצרתם לחשוב למה כל כך הרבה אנשים שומעים מוזיקה בלי הפסקה, צופים ברילסים, בקליפים, בפודקאסטים, או סתם ממלאים את האוויר ברעש תמידי? מה מסתתר מאחורי זה?

כשיש רעש תמידי מסביב המוח לא מצליח להתרכז. זה לא אומר שאסור להקשיב למוזיקה. השאלה האמיתית היא מה המטרה? ליהנות ממוזיקה באמת, או פשוט לא לשמוע את השקט?

כי כשאנחנו לא בשקט, אנחנו לא יכולים לשמוע את עצמנו. לא את התחושות, לא את המחשבות, לא את הרצונות. רק את הרעש.

וזה אונס את המוח. לדחוף לתוכו עוד ועוד, כדי לא להתמודד עם מה שנמצא בפנים.

אבל ממה אנחנו באמת בורחים? ממה אנחנו כל כך פוחדים לשמוע?

לפני שממשיכים לקרוא, עצרו רגע ונסו לענות לעצמכם — מה אתם מנסים לא לשמוע?

הדבר הכי מבהיל, לעיתים, הוא להתחיל לשמוע את עצמנו. כשזה קורה, מתחילות לעלות אמיתות שהחזקנו עמוק בפנים. דברים שדיכאנו במשך שנים. לפעמים גם עשרות שנים.

אבל דווקא שם מתחיל הריפוי. דווקא שם נמצא השלב שבו אנחנו מפסיקים לחיות על "אוטומט", ומתחילים לחיות באמת. כי רק כשאנחנו שומעים את עצמנו אנחנו יכולים להבין מה אנחנו באמת רוצים. רק אז אנחנו יכולים לבחור את הנכון ולהפסיק להיות תגובה למציאות, אלא להתחיל ליצור אותה.

נסו את זה:

יום אחד של שקט. בלי טלפון, בלי מסכים, בלי מוזיקה. רק אתם עם עצמכם. שבו, הסתכלו, הקשיבו, כתבו ביומן מה אתם מרגישים. אילו מחשבות עולות. מה הגוף מספר לכם.

כאן נכנסת לתמונה פסיכותרפיה.

היא מאפשרת לכם לרדת לעומק להבין מה בדיוק אתם מנסים להשתיק, ממה אתם בורחים, ולמה כל כך קשה לשמוע את הקול הפנימי שלכם.

כי כשאתם סוף־סוף שומעים אותו, אתם יכולים לומר לעצמכם: "שלום, יקר\ה שלי. מצטער שהתעלמתי ממך כל כך הרבה זמן. עכשיו אני כאן. אני שומע אותך."

ואם משהו בפוסט הזה נגע בכם, אם אתם כבר מזמן מרגישים שהגיע הזמן לשינוי, אבל יש פחד, ספקות או חוסר בהירות — תעברו ל"צור קשר" או תרשמו לי ישירות ל-WHATSAPP בקישורים מטה, כי אפשר להתחיל לנוע, יחד כבר היום.